גזר דין בתיק ת"פ 2119/06

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק) ובכניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

הנאשם, תושב הרש"פ, שהה ביום 13.7.06 בישראל, ללא אישור או רישיון כדין. אחר הצהריים עלה ביחד עם חברו (להלן - השותף)  על מונית של שמעון קרדי. הנאשם ושותפו ביקשו מנהג המונית להסיעם מנווה יעקב לבית חנינה דרך גשר עוזי נרקיס. הנאשם ישב במושב הסמוך לנהג המונית ושותפו ישב במושב האחורי. השניים הבחינו בשטרות כסף רבים בכיס חולצתו של נהג המונית והחליטו לשדוד אותו. בהגיעם לכניסה לבית חנינה, ביקש הנאשם מן הנהג לעצור את המונית בצד הדרך ולהורידם. נהג המונית עשה כן. הנאשם פנה לכיוונו של נהג המונית כשהוא מנסה לשלוף את מפתחות המונית על מנת למנוע ממנו להמשיך בנסיעה. נהג המונית התנגד בכוח ותוך כדי כך שרט אותו הנאשם בלחיו, כשהוא מנסה להוציא את הכסף מכיסו. נהג המונית החל לזעוק לעזרה. שותפו של הנאשם יצא מהמונית, הקיף אותה, ניגש לדלת הנהג, פתח אותה והחל להכות את הנהג כדי להשתיקו. נהג המונית המשיך לזעוק לעזרה. הנאשם נטל בכוח את הכסף שהיה בכיס החולצה, יצא מן המונית וברח עם השותף מהמקום. על-פי תעודה רפואית, נגרמו לנהג המונית "שפשופים שטחיים באמה ימנית אספקט קידמי של כתף ימין לחי מימין".

ב"כ המאשימה מבקשת להחמיר בעונשו של הנאשם על מנת להוקיע את תת-התרבות של אלימות שנקט בה. על נהג המונית עברו רגעים של אימה, וגם ידענו מקרים שהחלו בשוד שכזה ונגמרו באופן קשה עוד הרבה יותר. כמסתבר, לטענת ב"כ המאשימה, הפרוטה מצויה בכיסה של משפחת הנאשם, ולא מחמת רעב ללחם עשה את אשר עשה. את הכסף ששדד (לגירסתו1,700 ש"ח, לגרסת נהג המונית 2,000 ש"ח), בזבז עד מהרה על בגדים ועל נעליים. בתחילה הכחיש את המיוחס לו, אך בהמשך, עוד במשטרה, נשבר והודה. הנאשם אומנם הביע חרטה וכן גם נכונות להחזיר לנהג המונית את כספו, אך עד היום לא ראה לעשות כן. כמו כן נמנע הנאשם מלמסור את שם שותפו, דבר שיש בו משום דפוס עברייני.

מתסקיר שירות המבחן למדתי על הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, בן 19, תושב אל-ראם. על-פי התסקיר עשה הנאשם את אשר עשה מתוך קלות דעת לצורך סיפוק מידי. מדובר באירוע פלילי ראשון בחייו של הנאשם. הנאשם עזב את מסגרת הלימודים לאחר שמונה שנות לימוד ועבד עם אביו במסעדה שהייתה בבעלותו עד לאחרונה. משפחתו של הנאשם נורמטיבית, ההורים נכונים לתמוך בו והם רואים בהעמדתו לדין משום "תמרור אדום" לקראת העתיד. הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירה, אם כי ניסה למזער את חלקו בהפעלת כוח במהלך הביצוע. 'מעצר הבית' שבו נתון הנאשם בבית דודו, עורר אצלו מצוקה רגשית ותרם להבהרת חומרת המעשה שעשה. שרות המבחן ממליץ על הטלת מאסר בעבודות שרות, ולחלופין על תקופת מאסר קצרה ככל הניתן.

ב"כ הנאשם טען על כך שמדובר באיש צעיר וכנראה עוד לא בשל דיו. הנאשם הביע חרטה, לדברי בא כוחו החרטה כנה, ונכונותו של הנאשם לפצות את הקורבן איננה מהשפה ולחוץ. הגם שעד כה לא החזיר לנהג המונית את כספו שנגנב, מסכים הנאשם גם כעת לפסיקת פיצויים נגדו. העבריינות איננה דרך חיים אצל הנאשם. מדובר במעידה חד-פעמית. המעשה לא היה מתוכנן, ורק משהבחינו הנאשם ושותפו בשטרות הכסף בכיסו של נהג המונית, נתפתו לבצע את העבירה. העבירה הינה במדרג הנמוך של עבירות כגון דא, והיא דומה יותר לתקיפה לשם גנבה. באין אפשרות לתושב הרש"פ לרצות עונש של מאסר בעבודות שרות, מבקש ב"כ הנאשם להורות על מאסר לתקופה קצרה, ולהתחשב גם בתקופת מעצרו של הנאשם, ו'מעצר הבית' שבו היה נתון בבית דודו.

נתתי דעתי על השיקולים הללו שפרטו ב"כ הצדדים, כולם נכוחים, וכן גם על פסיקה שהביאו לעיוני והחלטתי לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:

א.       18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר (מיום 18.7.06 עד יום 15.8.06).

ב.       מאסר על תנאי למשך 12 חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת גנבה כלשהי.

ג.       מאסר על תנאי למשך 6 חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

ד.       הנאשם ישלם למתלונן פיצויים בסך של 4,000 ש"ח.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו בבית המעצר במגרש הרוסים ביום א' 28.1.07 עד השעה 08:30.

ניתן היום, ו' בשבט תשס"ז (25 בינואר 2007), במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשרות המבחן.                                                                                

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: